לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2019

סוף העולם ימינה וישר




אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי זה האנשים שיש פה במושב
כשהייתי ילדה הייתה פה קהילה חמה ונעימה של אנשים
חגים היו חגים עבור כולם (גדולים וקטנים) ולא רק עבור ילדים בגילאים מאוד מסויימים
טיולים שאורגנו ע"י המושב או ועדות של המושב אותו כנ"ל
ובכלל הייתה פה אווירה הרבה יותר נעימה ושוקקת חיים ממה שיש היום

מאז שהגיעו כל מיני אנשים מבחוץ המושב השתנה לרעה
יש לי חברים שתמיד שאלו אותי למה אני לא הולכת לחגים במושב
הזמנתי אותם, מאז הם לא שואלים יותר
ממושב שיתופי עם מסורת מפוארת של חגים, עם ערכים וחוויות ערכיות
זה הפך להיות מקום שהחגים בו הם הדבר הכי רדוד שיש
שבאמת רלוונטי רק לילדים בגילאים מאוד ספציפיים (משהו כמו 3-10)
מי שאין לו ילדים בטווחי גילאים האלה אין לו מה לעשות בחגים במושב
לאנשים מבוגרים (בגילאים של ההורים שלי)  בטח ובטח אין מה לעשות שם
ואפילו במעט פעמים שאמא שלי הלכה היא חזרה מהר בטענה שזה עלוב ואין לה מה לעשות שם

מה שאנשים כאן עשו זה שיש קהילה קטנה בתוך הקהילה
כל אלה שיש להם ילדים בגילאים המאוד ספציפיים האלה
וכל מי שלא שייך הוא מוקצה
חס וחלילה אם מישהו אומר מילה או מתלונן על הדברים שעושים עבור הילדים הקטנים והמסכנים האלה
בא לי להקיא מהגועל ומההתנהגות הדוחה של האנשים האלה

לקהילה של המושב יש קבוצת וואטסאפ
ואנשים שואלים שם שאלות ולפעמים מפרסמים דברים למכירה או דברים שקשורים לקהילה
בימים האחרונים התחילו לפרסם שם פעמיים שלוש ביום פעילות בפלנטריום בגבעתיים
וואלה כשמפרסמים פעם אחת, סבבה, נחמד
פעם שניה... בסדר אולי מישהו עוד לא ראה
אבל שבוע שלם פעמיים שלוש ביום זה כבר עבר את גבול הטעם הטוב

אחרי שהיום בבוקר ראיתי שוב הודעה על הפעילות הזאת בפעם המי יודע כמה כתבתי הודעה:
אולי דיי עם לשים פה את הפעילות על ה-XXX כל יום פעמיים - שלוש ביום בימים האחרונים
בטוחה שמי שרוצה להירשם כבר נרשם ומעבר לזה, זה סתם מספים בקבוצה

אישה אחת ששוכרת פה בית הגיבה לי:
ואוו, זה מפריע (עם אייקון של פרצוף בשוק)
כל הפרסומים האישיים כולל מכירות זה בסדר?
הקבוצה הזו נפתחה כקבוצה לעדכון על פעילות תקבות לקהילה.
נכון השימוש התרחב לכל מיני מטרות אחרות.
יש פה אנשים שטורחים ומתאמצים בזמנם האישי והלא כל כך פנוי לטובת הכלל
אולי מי שזה מפריע לו יבוא עם פתרון / רעיון לערוצי תקשורת שונים
בינתיים אפשר לשים על השתק ולכבד את מי שמתאמץ.

עניתי לה:
כשעושים את זה פעמיים ביום במשך כמה ימים - כן זה מאוד מפריע
את רואה פה עוד אנשים שמספימים ככה  את הקבוצה? אני לא
פעם ביום גג ולרוב אף אחד לא חוזר עם אותו הפרסום

אצלי הקבוצה הזאת מההתחלה הייתה על השתק

אישה אחרת הגיבה לי:
זה לא פרסום פרטי
זה פרסום של ועדה פעילה של ולמען הקהילה שהשיגה פעילות במחיר מעולה כולל הסעות, ואני מניחה שכדי להצדיק את העלות הכל כך נמוכה יש לעודד משפחות להצטרף, וזה דורש פרסום ותזכורות.
הכל בסדר, אז שבועיים יש פרסום פעמיים ביום מה קרה?
נגמרו הבעיות האמיתיות?
99% ממה שמתפרסם כאן לא מעניין אותי ואני לא מעירה אף פעם כי תמיד יש מישהו שזה יכול לעניין אותו וזו סיבה מספיק טובה לא להעיר על כל דבר
בשביל זה יש כפתור השתק, וכפתור מחק ונקה.
ככה פשוט.

כתבתי לה בתגובה:
1. תקראי את חוק הספאם ותביני מה זה ספאם
2. העלות הנמוכה לכאורה, זה משהו מגוחך כי עלות כניסה ל-XXX ברגיל עולה 30 ש"ח למבוגר ו25 ש"ח לילד, הדבר היחיד שסידרו פה זה הסעה בחינם מטעם המועצה.
3. הקבוצה פה לא נועדה רק להודעות לפעילויות עבור משפחות. אני רואה פה שלל פעילויות ואף פעם לא התלוננתי על פרסום כזה או אחר מהסיבה הפשוטה שזה לא היה מוגזם כמו זה שעושים עם הפעילות הזאת.

אישה אחרת כתבה:
אני מציעה שבזה יסתיים הדיון. אין חובה להישאר בקבוצה.

ואחרת כתבה בנוסף:
אז מי שזה ממש מפריע לו מוזמן לצאת כי תיכף נתחיל לפרסם את החוגים ונשלח הודעה יותר מפעם ביום

ואחת אחרת הגיבה לי:
כל ההתכתבות הזו כבר הוסיפה 5 הודעות מיותרות

כתבתי לה בתגובה:
אם אנשים מרשים לעצמם להספים בקבוצה אז גם אני.

אחר כך כבר לא הגבתי יותר

אחרי שכתבתי את מה שכתבתי הם הפסיקו לפרסם את הפעילות הזאת מעבר לפעם ביום - שזה הגיוני
ואת החוגים שלהם שהיא אמרה שהיא תשלח כמה פעמים ביום היא שולחת פעם ביום-יומיים שזה ממש לא מפריע.

מה שכן זה בטח לא המושב בו גדלתי כשהייתי ילדה
אז לאנשים היה אכפת אחד מהשני כי הם אנשים שגרים באותו מקום
לא כי לפלוני יש ילד בגיל X ולאלמוני ילדה בגיל Y
כל פעילות יישובית שהיו עושים הייתה מתאימה עבור כולם, מגדול ועד קטן
אנשים ידעו לדאוג ולעזור גם לאלה שהם לא בדיוק מתים עליהם
כי זו הייתה קהילה מאוחדת כמעט כמו משפחה
היום, זה רחוק מזה עשרות מונים
כל אלה שהגיעו מבחוץ שינו את האופי של המושב
אנשים מכירים אחד את השני אם יש להם במקרה ילדים משותפים
ואם לא הם לא יודעים על קיומכם, הפכתם להיות שקופים
אתם סתם אנשים לא חשובים שלא אכפת להם מכם
והם גם נותנים לכם את ההרגשה הזאת שאתם רק גרים פה, אבל ממש לא חלק מהקהילה.
כי הם כ"קהילה" הקיאו את כל מי שלא כמוהם, ויש הרבה מאוד שהם לא כמוהם.





נכתב על ידי , 16/8/2019 10:43   בקטגוריות מעצבן!, החיים במושב, שחרור קיטור  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סימבה ב-30/8/2020 11:01
 



השגרה הזאת...


 

 



הקטע הזה של האין חפיפה במקום העבודה זה אחד הדברים היותר מתסכלים שנתקלתי בהם
זה שאני צריכה ללמוד את הכל לבד, לרדוף אחרי אנשים כדי שיסבירו לי דברים שלהם מובנים מאליו.

אני מגיעה לעבודה יחסית מוקדם בבוקר, בדר"כ בסביבות 8:00, גג 8:30 בבוקר
הבחור שהיה אמור לעשות לי חפיפה מגיע תמיד בין 10 ל-11 בבוקר
באחד הימים שיצאתי הבייתה מהעבודה הוא אמר "מה עובדים חצי יום?"
אמרתי לו תראה, אני מגיעה לפה בשעה X אז בעצם עכשיו היום שלי נגמר
אז הוא שאל אותי למה להגיע לפה כל כך מוקדם
(נו באמת כי יש לי חיים ואני לא רוצה לשרוף את כל היום בעבודה)
אז אמרתי לו שאחרי 7 בבוקר יש פה פקקים כאלה נוראיים שאני מעדיפה להגיע מוקדם רק לא להתקע בהם
(שזה גם נכון במידה מסויימת)

הצורת עבודה שם שונה לגמרי מכל מקום אחר בו יצא לי להיות
גם זה משהו שצריך להתרגל אליו

יש לי ידיד שאמר לי שהוא שמח שחזרתי להיות ערה בשעות שכולם ערים
ברור שבמצב של אדם עובד אני קמה בבוקר (ולא בצהריים) הולכת לעבודה
הולכת לישון בשעה סבירה ולא ב4-5 בבוקר
כשלא עבדתי זה היה עניין אחר
חוץ מזה שאני לא מכירה אנשים מובטלים שקמים ב6:30 בבוקר לשומדבר שיש להם לעשות באותו יום
כך שהמשפט שהוא אמר לי היה נשמע דבילי למדיי (כאילו אם אין לי עבודה לקום אליה מה בדיוק ציפית שאעשה?)

אני עדיין מפתחת עייפות לקראת סופ"ש
זה לא משנה שאני מקפידה על ללכת לישון בשעה סבירה
העייפות הזאת קיימת
ואה המזג אוויר הזה מחרפן לי את הגוף

השבוע היה יום אחד שהתעוררתי בו ב5 בבוקר, סתם
אבל הייתי כל כך עירנית שלא הצלחתי לחזור לישון
וככה התעופפו להן שעתיים שינה שהייתי צריכה
ויום אחרי קמתי ב5:30, אבל אז הצלחתי לחזור לישון
(טוב הייתי גמורה מעייפות)
אבל דבר כזה יכול לגמור לי את השבוע

שאלתי את הבחור שהיה בתפקיד לפני
מה צריך להיות הלו"ז שלי כשאני מגיעה לעבודה
הוא אמר לבדוק פה, לטפל בתקלות אם היו בלילה
ואחר כך? אחר כך מה שבא לך, תלמדי דברים שאתה צריכה לעבודה וכו'.
אני רואה את האנשים שעובדים איתי גולשים בפייסבוק, ב-ynet אחד אפילו ראה סדרה כי לא היה לו מה לעשות

כבר עבר חודש מאז שהתחלתי לעבוד
אין לי בעיה עם לקום מוקדם בבוקר
אבל בסופי שבוע אני מותשת, אבל ממש מותשת מעייפות
וזה בעצם הזמן היחיד שיש לי בשביל לעשות דברים
באופן כללי הזמן שלי מתוכנן מהרגע שאני פוקחת את העיניים ועד הרגע שאני הולכת לישון
אין ספונטניות ואני לא יכולה להרשות לעצמי חריגות מהזמן, כי אחרת לא יהיה לי זמן לדברים שאני צריכה לעשות. כמו לימודים למשל.

בשישי האחרון הייתי צריכה להגיע לספר שלי (תחזוקת צבע) וכן לעשות כל מיני סידורים
תיכננתי מראש וידעתי שיש לי 3-4 שעות בשביל זה
ואז פתאום בצהריים אמא שלי אומרת לי שאחי הזמין אותנו לארוחת שישי
ו-וואלה במקור ארוחת שישי הייתה אמורה להיות בשקט בבית של ההורים שלי
ותיכננתי דברים לעשות ולנסוע לשם לא מתאים לי
אצל אחי וגיסתי שעה זה אף פעם לא שעה (כבר היה לנו ליל סדר שם שהתחיל בשעה וחצי איחור)
וגם אין מצב שזה ייגמר בשעתיים, זה לצאת מפה ב7 בערב ולחזור לפה בסביבות 12 בלילה
זה אומר שזה שורף לי ערב שלם שמה לעשות יש לי דברים שאני חייבת לעשות
אם נגיד לא היה לי את הסידורים בשישי הזה, והייתי יודעת מראש על הארוחה, הייתי מתכננת את הזמן שלי בצורה אחרת.
חוץ מזה הייתי עייפה, ולא הרגשתי טוב ולא מתאים לי להיות בהמולה של אנשים בשישי בערב, בטח לא כשאני לא יכולה לברוח באמצע לעשות את הדברים שלי.
(בסופו של דבר כל העניין הזה התבטל כי גיסתי חולה... אבל עדיין)

כל דבר אני קובעת מראש ומתכננת מראש, אחרת לא יהיה לי זמן.
למשל קבעתי השבוע להיפגש עם אחותי לשעה- שעתיים ביום שבת (אצלה בבית)
לכן תיכננתי את הזמן שלי כך שיהיה לי זמן לנסוע לשם ולהספיק את הדברים שאני רוצה לעשות
היום שלי כל כך מתוכנן, כך שאני אפילו יודעת מה אני אמורה לעשות בכל דקה בבוקר מהרגע שאני מתעוררת ועד שאני יוצאת מהדלת של הבית. אחרת הזמן פשוט נמרח.

בשבוע שעבר למשל היה יום אחד שבגלל בעיה ברמזורים עליתי לאוטובוס 10 דקות מאוחר יותר מאשר בדר"כ.
ה10 דקות האלה גרמו לי להגיע לעבודה חצי שעה מאוחר יותר
זה אומר לצאת מאוחר יותר, ולהגיע הבייתה מאוחר יותר
מה שאומר שיש לי פחות זמן לדברים שאני רוצה לעשות בבית
וזה לא שאני עושה הרבה אחרי יום עבודה
אני בקושי מספיקה להתקלח, להכין לעצמי לאכול ולאכול משהו ובום נגמר היום ואני צריכה ללכת לישון

סופי שבוע הם הזמן שנגמר לי הכי מהר
בדר"כ בימי שישי יש לי כל מיני סידורים שאני צריכה לעשות
וגם אם אין לי סידורים אני כל כך עייפה ביום שישי שאני לא מסוגלת לעשות שומדבר יעיל עם עצמי
כל מה שאני רוצה זה לנוח ובערך לא לעשות כלום
אני עייפה מדיי בשביל לשבת על הלימודים או כל דבר שמצריך מאמץ כלשהו
ומה שיוצא זה שנשאר לי זמן ללימודים רק בשבת
באמצ"ש אין מה לדבר בכלל על לימודים כי אני חוזרת מותשת והמוח שלי במצב פירה
מה שגורם לי לתהות איך בהמשך אני אכניס שגרת לימודים של ממש לתוך הלו"ז הזה
אולי כשאתרגל יותר זה יהיה יותר קל?

הקטע של כרטיס 10ביס בעבודה הוא בעיקרון נחמד
גורם לכם לא להתעסק בישולים ואוכל במהלך השבוע (חוסך זמן וכסף) וגם לא לסחוב קופסאות אוכל מ... ואל העבודה
מאידך מי שאלרגי לגלוטן / צליאקי כמוני, יש לו מעט מאוד אופציות אפשריות
שבסופו של דבר מסתכמות בסלט כלשהו בבית קפה במחיר מופרז (סלט = 50-60 ש"ח) שזה ממש לא מחזיק אותי עד הערב (וגם אי אפשר לאכול כל יום סלט בצהריים, זה משעמם), או המבורגר בלחמניה לל"ג (שעם כל הכבוד זה לא משהו שהייתי רוצה לאכול כל שבוע בלי שום קשר).
אין מקומות שהם לגמרי סטריליים בקטע של הגלוטן.
וגם לצאת מהעבודה וללכת לבית קפה בתקופת החופש הגדול זה כאוס. הכל מלא באנשים/ילדים/נוער (כי חופש) והשירות איטי מאוד (בשבוע האחרון חיכיתי 10 דקות רק כדי שיביאו לי חשבון ובשלב מסויים התייאשתי הלכתי לקופה ושילמתי בעצמי).
וכשעושים הזמנה עם משלוח, אין לכם דרך לבדוק באמת אם במנה X יש או אין גלוטן
אנשים שלא אלרגים לא מבינים בכמה דברים כן מכניסים גלוטן
למשל יכולה להיות אחלה ארוחה עם קציצות, אממה, ברוב המקומות מכניסים פירורי לחם לקציצות.
ברוטב סויה ורוטב טריאקי יש גלוטן, אלא אם כן אתם מבקשים ללא גלוטן במפורש.
הארוחות הנורמליות באמת, שהן גם משביעות עולות סביב ה70-80 ש"ח שאם מכפילים את זה ב-23 ימי עבודה בחודש זה יוצא הרבה יותר מהסכום שיש לי ב10ביס.
וגם בלי שום קשר אני מרגישה את התופעות של האלרגיה לגלוטן על עצמי
אז אני חושבת שאני אבשל בשבת שיהיה לי אוכל ליומיים שלושה בתחילת השבוע
וביתר הימים אזמין ארוחה נורמלית ב10ביס ולא סתם סלט שלא מחזיק אותי (מה גם כשאני אוכלת ירקות חיים זה מנפח לי את הקיבה ועושה לי כאבי בטן). ובגלל שזה לא באמת משביע אותי אני גם מוצאת את עצמי מנשנשת כל מיני דברים שברגיל לא הייתי עושה.
חוץ מזה אני מעדיפה גם את האוכל של הבית כי אני יודעת מה יש בו, ושהוא ללא גלוטן, ופייר יותר טעים מכל דבר שיצא לי לאכול בחוץ לאחרונה.
ארוחות בחוץ הן דבר דיי סתמי אלא אם כן יוצאים לאכול במסעדה ממש טובה (וכאלה אין ממש באיזור לצערי).


וגם כאן...
נכתב על ידי , 12/8/2019 18:29   בקטגוריות ענייני עבודה, החיים במושב  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



למה הפך החופש הגדול?




כתבה מישהי בטוויטר:
‏ילדים בני שבע עם דרכון מלא חותמות, אנשים שמגדילים את המינוס כדי לטוס לחו"ל, טיסות לואו קוסט שמשגעות את כולם, גם אני הייתי ילדה בחופש הגדול, צפיתי בטלוויזיה, פעם בשבוע ביליתי בבריכה העירונית ושיחקתי עם הילדים בשכונה, ליבי על הההורים והילדים המוטרפים של ימינו

אני חושבת שיש לא מעט הורים היום שאיבדו את זה. איבדו את השליטה על אורח החיים שלהם ובמיוחד ההתנהלות הכספית שלהם.

הורים שיקחו את הילדים לחופשה (בארץ או בחו"ל זה לא באמת משנה) כי "כולם עושים את זה" ו"אני לא רוצה שהילדים שלי יהיו שונים"
או תירוצים אחרים כמו "הילדים מחכים לחופשה הזאת כל השנה"

חופשה זה מותרות
לטוס לחופשה בחו"ל (נכון סביר להניח שזה יותר זול מחופשה בישראל) זה עדיין מותרות
חופשה בבית מלון בישראל בשיא העונה (וגם כשלא) זה מותרות

חברה סיפרה לי שהיא חיפשה דיל לחו"ל 10 ימים 10 אלף דולר (באוגוסט) ל4 אנשים (הורים + 2 ילדים) כולל הכל. אמרה לי שזו מציאה. אבל אין לה כסף לזה.
היא תעדיף לשלם מעט פחות אבל בארץ.

זוג חברים בדיוק חזרו מחופשה באילת
2 לילות, 3 ימים, זוג הורים + 2 ילדים, מלון חצי פנסיון 6000 ש"ח לא כולל כסף שיצא על קניות של כל מיני דברים שהילדים רצו וכמובן ארוחות צהריים.
ההוצאות מסביב עוד 3000 ש"ח.
אני לא מבינה את הקטע של לנסוע לאילת ולפצוח במסע קניות. אילת לא באמת זולה משמעותית מיתר חלקי הארץ

חבר אחר מספר לי שבכלל שהם לא טסים לחו"ל (הוצאה כבדה) אשתו החליטה להוציא את הילדים 3-4 פעמים בשבוע למסעדה עכשיו בחופש (לא הבנתי את ההיגיון מאחורי זה)
כל יציאה כזאת עולה כ500 ש"ח וזה לא כולל עוד כל מיני פינוקים קטנים בלי שום קשר לזה
פה סרט קולנוע, שם גלידה, פה פיצה וכדומה
1500 ש"ח בשבוע, 6000 ש"ח בחודש אחד של החופש הגדול
וזה עוד לא כולל את ההוצאות השוטפות שלהם
לא מכירה הרבה משפחות שיכולות להרשות לעצמם להוציא כל כך הרבה כסף
וכל אוגוסט לפניהם
ועוד לא דיברנו על רכישת ציוד לביה"ס שגם זה לא זול במיוחד

אלה סתם דוגמאות מהתקופה האחרונה.

כשהייתי ילדה לא היו דברים כאלה.
בחופש הגדול היינו בקייטנה ב3 שבועות הראשונים של החופש
ומגיל מסויים פשוט היינו בבית
לא הייתה בריכה במושב באותה תקופה במושב (היום יש) כך שבדרך כלל בסופי שבוע היינו נוסעים לבריכה כלשהי (בעיר) או שהיינו נוסעים לים.
חופשות משפחתיות היו לרוב נסיעות ושינה אצל חברים של ההורים (על מזרנים / על הספות בסלון) מה שלא עלה כסף. והיינו מטיילים הרבה וכל השנה לא רק בחופש הגדול.
לא קנו לנו כל מה שרצינו. אבל תמיד היה לנו כל מה שצריך ואף פעם לא הרגשנו מחסור (הילדים של היום, לא  כולם כמובן, אבל עדיין... תמיד חושבים שחסר להם שלא קונים להם מה שהם רוצים ושההורים חייבים להם משהו)
ההוצאות שההורים בחרו לעשות היו נבחרות בקפידה. והזמן שלנו איתם יחד היה נטו זמן איכות איתם. 
טיילנו בטבע, ראינו נופים, הכרנו את הארץ.

אני חושבת שהפעם הראשונה שהייתי בבית מלון הייתה בערך בגיל 9 וגם לשם נסענו עם משפחה של בת דודה של אמא שלי שהייתה להם יחידה במלון הזה לשבוע כך שהשהות שם לא עלתה להורים שלי כלום.
אבל לא ממש ישבנו במלון

לטייל אפשר היה בחינם.
ואם היו מקומות שהכניסה הייתה עולה כסף אלה היו סכומים נמוכים למדיי (10-15 ש"ח).
לא זכור לי שהיינו אוכלים במסעדות. תמיד הכינו אוכל ושתיה מראש בתוך צידניות באוטו.
וזה היה לגמרי בסדר, אף אחד מאתנו לא התרעם מעולם על זה שלא נכנסנו לאכול במסעדה.
אף פעם לא באנו (אנחנו הילדים) בדרישה שיקחו אותנו לאכול במסעדה.

אני מכירה היום משפחות שבילוי הוא לא בילוי אם הם לא הלכו גם למסעדה בנוסף.
לעיתים נדירות היינו הולכים למסעדות. אבל זה היה זול באותה תקופה משפחה של 2 הורים + 2-3 ילדים היו אוכלים ארוחה יפה ב50-60 ש"ח.
היום ארוחה במקדונלדס עולה 65 ש"ח - לאדם אחד.
ואם הולכים למסעדה אז לא הולכים לשיפודיה או מקום זול, חייבים שזה יהיה מקום פנסי ויקר

היום הכל יקר
כשהייתי בתיכון כרטיס לסרט עלה 18 ש"ח.
פחית קולה עלתה 3 ש"ח.
היום כרטיס לסרט עולה 45 ש"ח ואין לי מושג כמה עולה פחית קולה כי אני לא שותה קולה.
והחלק הכי מוזר זה שהורים (בארץ לפחות) ידם קלה על האשראי, הם עושים הוצאות כספיות כאילו אין מחר.


וגם כאן


נכתב על ידי , 10/8/2019 18:32   בקטגוריות על אנשים וחיות אחרות  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של n_lee ב-13/8/2019 20:31
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 42




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לn_lee אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על n_lee ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)